טלפון: 052-8545022 | מייל: hilawm@gmail.com

סיפורה של רוחמה

לפני יותר משנתיים וחצי נאלצתי להתמודד עם מצב משפחתי מאוד מורכב, מאותם מצבים שאף אחד לא מכין אותנו אליהם בחיים ובעיקר כשמדובר בילדים הכי יקרים לנו.

כאדם מאוד ארצי, מעשי ובעיקר קונבנציונאלי חיפשתי תשובות במקומות המוכרים לי… רפואה, פסיכולוגיה וכדומה, אני אחות ותיקה ואני מבינה ויודעת… בשלב מסוים, כשהגעתי למבוי סתום בתשובות שקיבלתי, החלטתי באקט בלתי שפוי בעליל ללכת לכיוונים אחרים שהיו עד אזמסטיים, מעורפלים והזויים כמעט עבורי והגעתי דרך חברה להילה לתקשור… זאת הייתה חווית התקשור הראשונה שלי והייתי נרגשת ונרעשת ויצאתי בהחלטה שאני צריכה להבין את החוויה העוצמתית הזאת… נפרדתי מהילה בבקשה שכשתפתח קורס תקשור למתחילים היא תשלח לי הודעה וכך חזרתי לחיי העמוסים.

עברו שבועות, נשאבתי לחיי העמוסים והמעייפים ויום אחד בדרך לעבודה נקלעתי לתאונה עם האוטו. רכב נכנס בי מאחור… חוויתי טלטלה קשה ובעיקר הפתעה, פחד והלם גדול. האוטו ניזוק, אבל אני לכאורה הייתי בסדר, התאוששתי… אבל כעבור כשבועיים, זה היה בין ראש השנה ליום כיפור נתפס לי הגב באופן כזה שלא יכולתי לזוז… זה היה נורא ואיום… גם תרופות נגד כאבים לא עזרו לי וגם לא שום ידע מקצועי שלי בעניין… פניתי לחברה שלי שהיא מדקרת ובזכותה הצלחתי לחזור לתנועה. אמנם זה לקחת כ 3-4 ימים עד שהתנועה עם הכאב הייתה נסבלת, ואני זוכרת את היום הראשון שקמתי בכוחות עצמי מהמטה, ישבתי ליד שולחן הכתיבה שישי לי בחדר ומצאתי את עצמי שואלת את עצמי: "מה זה הכאב הזה? מה זה השיעור הזה?" הראש היה ריק ממחשבות, בכלל לא הבנתי למה אני שואלת את עצמי שאלות כאלה… ואז באה השאלה השנייה" "אז מה את רוצה, רוחמה?"… גם כאן נשארתי בתוך ריקנות, מה אני רוצה?

שלא יכאב לי… ורק הכאב הכאיב לי יותר עם כל תנועה… לקחתי את העט שהיה מונח שם על השולחן והתחלתי לקשקש את העיגולים שאני עושה תמיד בכל הרצאה שאני משתתפת בה כדי לרכז אותי… ומצאתי עצמי עונה לעצמי על השאלה מה אני רוצה… וכתבתי: "תקשור" ואיך שאני מסיימת את האות ר' אני שומעת שהגיעה אלי הודעה לנייד: הודעה מהילה וקסלר: "קורסי תקשור נפתחים אחרי החגים. מי שמעוניין, שיחזור אלי. הילה".

הייתי כל כך מופתעת, משועשעת ובעיקר נרגשת… צירוף מקרים… אולי… היום אני מבינה עוד כמה דברים שלא ידעתי אז.

לתקשר עבורי זה להיזכר בשפה עתיקת יומין ששכחנו, להקשיב ללא רעשים. זה לא רק אינטואיציות, דמיון מודרך, ותחושות בטן או רק כישרון וידע… לתקשר זה אפשור של כל הדברים האלה ויותר מכך.

סיימתי את הקורס למתחילים ונפתח לפני עולם מופלא של אפשורים שלא ראיתי קודם….עולם של תקווה ואמונה והבנה רחבה של החיים מזוויות שונות ואחרות הכרתי אנשים מופלאים מוכשרים ובעיקר יקרים, למדתי להיעזר ולהשתמש בכלים כל כך זמינים ופשוטים של בקשה ואמונה. והמשכתי לקורס הבא של הפרויקט ושם בקשתי להגשים חלום – לכתוב ספר, סיפור אחר על חוכמת החיים הפשוטה, על קבלה וחמלה… הספר עדין לא יצא לאור, אבל קרה לי משהו מדהים …כתיבה. התחלתי לכתוב בלי שליטה פשוט כתבתי וכתבתי לא יכולתי להפסיק. הייתי קמה מוקדם בבוקר וכותבת, הייתי חוזרת מהעבודה וכותבת. בכל מקום היו לי מחברות ועטים, לפעמים באמצע העבודה היה עולה לי רעיון, הייתי עושה הפסקה וכותבת… הכתיבה פתחה לי עולמות מופלאים. דרך הכתיבה קיבלתי מסרים והדרכות.

אני זוכרת את התקופה הזאת כחוויה מדהימה שהעצימה את היכולות שלי. אמנם הסתובבתי בחוסר שינה אבל הייתי בעננים, נראה שבאותה תקופה גם גבהתי…

התחלתי לשאול שאלות ולבקש בקשות דרך הכתיבה, וראו זה פלא לא תמיד יכולתי לדעת מה אני כותבת ורק אחר כך אחרי ששטף הכתיבה נעצר, הייתי חוזרת וקוראת ונשארת נרגשת ונפעמת מהמסרים שהגיעו אלי.

אני יודעת היום שהיכולת הזאת הייתה בי מאז ומעולם, אבל זה נשמע לי הזוי לדבר על הדרכה וקבלת מסרים או ידע שאני מקבלת… היום זה נשמע לי הזוי להתעלם מכל השפע הזה שקיים בחיי.

ההתמודדויות שלי בחיים לא פשוטות לגמרי, אבל יש סביבי כל כך הרבה שפע רוחני ואלוהי והאושר בחיי ושמחת הלב הם לא משאלה או ייעוד הם פשוט שיטת חיים.

ואני מודה לכל ההדרכה ולהילה היקרה על ההזדמנות לפתוח את הוילונות והחלונות בחיי ולהכניס כל כך הרבה אור של שמש ותקווה לחיים שלי.

שיתוף