טלפון: 052-8545022 | מייל: hilawm@gmail.com

היזכרות בנשיות

מפגש שלישי – נשי (ביפו).

שלום לכן,

כמותכן גם אנו מחפשים במילון ההזדמנויות שלכן את המילה המתאימה המדויקת לומר לכן עד כמה אנו נוכחים, נרגשים ונמצאים אתכן במפגש ואולי אף יותר מזה, אין לכן אותן אפשרויות של פשוט ה"להיות" הזה.

זהו תדר, וכמה שתנסו למצוא בכל שפה, בכל תחושה, בכל ניסיון למצוא את המילה המתאימה – היא חמקמקה, כי אין כזו. זה לא שייך למילון המושגים שלכן. ותהליך החיפוש האינסופי הזה, זה להרפות מהחיפוש של אותה מילה, אותה הנוכחות, שאי אפשר לאחוז בה, ובעצם מה שאנו רוצים לומר לכן, מצאתן.

מצאתן את קצה החוט, חלקכן מצאתן אותו מזמן.

תרשו לעצמכן ברגע הזה להתרווח במקומכן ולהודות לזכות שלכן, להרפות מהחיפוש. תנו למשהו הזה לחפש אתכן, הוא יגיע. כשאתן מחפשות – אתן במאמץ, כשאתן נאבקות – אתן מכניסות רעש למאבק ישן, לתוך המקום שאתן רוצות להיות מי שאתן, במופלאות הזו ובחספוס הזה של הדרך המוכרת, המורכבת.

אנו מדברים אתכן על להיות, תזמינו את הדרך להגיע, תשמחו על התזמונים, תשמחו על הבריאה, היא שותפה, היא חלק מה די- אן -איי שלכן, וכשעובדים ונוכחים בשיתוף פעולה זה מתאפשר, זה כאילו שהדרכים נפתחות, ויש שם אתכן, את הרצונות שלכן, את האהבות והמשמעות שלכן, את ההנאה והתשוקה והפשטות של החיים שהיא שזורה בכל, ואם יש מהמורות- הן מתאפשרות מתוך הכרת התודה, הכרת הנוכחות והידיעה שהן מספרות סיפור אם נקשיב. ההיסוס הזה, החשש האינסופי מ"לא להיות בדרך" מסיט אתכן מדרככן.

הדרך שלכן קיימת כאן, ברגע זה, בקצה החוט הזה, תחילת השביל, הרשו לעצמכן להושיב את רגליכן הבריאות והיודעות, תתחילו לצעוד כמו אותה אנרגיה של להרשות ליפול אחורה ולדעת שיתפסו אתכן. אל תנסו את זה לבד, אין לנו ידיים לתפוס, אבל הדרך היא המקום שבו אנו נהיה לצדכן, מאחוריכן, לפניכן, למרגלותיכן ומעליכן ביחד, אתן לא לבד. תסמכו על המקום המזמין לא להיות לבד. כשאתם מסיטים ממקומכן, לעיתים רבות אתן מוצאות עצמכן לבד בבדידות, בחוסר אמונה כלפי עצמכן שפוגש את חוסר האמונה שקיים בבריאה, כי זה מה שאתן מזמינות.

הזמינו לעצמכן את המשובח, המרוכך והמזוקק ביותר, לזה אתן ראויות, וקחו את הזכות לנשום, לנשום לנשמה ולהזכיר את השותפות. כל פעם שמשהו נראה שהוסט מהדרך, עצרו רגע לאפשר לנשימה להתמלא ולהזכיר למקורות שלכן.

יש לכן ארגז מפתחות בצבעים שונים, קישוטים שונים, בגדלים שונים, אותו ארגז מפתחות, ארגז כלים. היום גדוש, למלא את חייכן בהתלהבות, בהתרגשות, בידע, בלהעביר הלאה, בלחלק, בלהתחלק. קחו את המפתחות האלו והשתמשו בהן, אתן ראויות לשפע הזה, אל תשאירו אותו כאן, אל תשאירו אותו מאחור, אספו את המפתחות האלה, שכללו אותם, מצאו את הפתחים שלכן ותנו לעצמכן להיות בזרימה עם החיים, עם כל השפע הזה שקיים, אל תחזרו לדפוסי הצמצום, לדפוסי הבזבוז של מי שאתן, אל תסתבכו עם מורכבות של דברים, זה הרבה יותר פשוט.

"אני רוצה, אני מזמינה, אני ראויה" – וצאו לדרך. כן, עם הנשימות האלה, תאווררו, תשחררו את כל החבילות שאספתן בדרך, זה מכביד. קחו אתכן ואת פנקס הרשומים שלכן ורשמו לכן, אתכן בדרך, רשמו כי היד הרושמת, היא אותו חופש והדהוד גם דרך הראייה ולעיתים אף השמיעה, תנו לחושים לעבוד. תגמעו את החיים מתוך המעין שקיים בהם והוא חלק שלכן מכן.

אנו כאן היום במקום המופלא הזה עם הנשים המופלאות וגאים בכן, גאים בהסכמה שלכן להקשיב, להשיב ולבחור כל רגע מחדש בחייכן, בשביל להיטיב, לדייק ולעשות ולהיות בחוויה הזו במלוא עוצמתה, יש גם מחר ויש בעוד שנה או בעוד שנתיים, אבל יש את הרגע הזה וכל השאר זה אפשרות, הדבר היחידי שאפשר לדעת שקיים בהסכמה מלאה זה הרגע הזה, כל העבר איננו עוד והעתיד הוא פוטנציאלי, ראו אתכן מסכימות, מודות לרגע הזה, בזכות.

יש בכן הכול, ויש את הכול בכן, זה אכן שלכן, זו לא פרידה, כי אין דבר כזה, זה רגע של התחלה חדשה, הזמינו את אותם זיקוקים לחיים שלכן, את אותם "וואיים" שאתן כל כך מחפשות, הם יגיעו אם תבינו שהם סימני דרך, מקפצות קטנות, לעבר המרצה חדשה, התלהבות חדשה, נינוחות חדשה, לכל שלב יש את הגוון שלו, את האשרור שלכן, את האשרור של המקום להיות. פשוט תהיו.

בלי סיסמאות, בלי הצגות, מי שאתן, עירומות באמת שלכן, בזכות וביופי שלכן.

העוצמה הנשית היא לא סוד, היא מובילת הדרך של היקום, והכוכב שאתן חיות עליו זקוק לכן להיות מי שאתן, לא להשאיל מכנסים ועניבה, להישאר עם החצאיות המתנפנפות, להישאר מי שאתן – נשים עם לב, עם רחם, ולהביא את המרחב הזה לאזורכם, לשותפים שלכם, במעגלים הקרובים והרחוקים, להשמיע את קולכן, לגעת בידיכן, להפיץ את האור הנקי והנשי הזה. לשתף, גם אם זה בלי מילים, את השותפים הקרובים, ילדים, בני הזוג להעניק להם מהמיכל המלא שלכם ללא תנאי, כי ההענקה היא אותה הנקה ראשונית שיש לכן, והאיזון החוזר הוא ההרגש.

ברואות יקרות ואהובות, אתן בדרך, ואתן לא לבד. אתן אהובות ויודעות, היודעת שבכן התעוררה, אל תרדימו אותה שוב. אילו רק הייתן מרשות לעצמכן לראות מבעד הצעיפים שמעליכן את כל השפע שקיים, אותנו שנוכחים ומושיטים לכם ידיים מתוך הלב הווירטואלי שלנו, קחו אותם, הם בשבילכן, אפילו רק לאחוז, לומר שלום.

ועכשיו מתקבצים סביבכן אנרגטית, במעגל סביבכן, במקום הקסום עם הנשים הקסומות האלה, מאפשרים לכן להיות חלק אסוף מהאהבה האינסופית הזו. תרגישו את החיבוק מסביבכן, מאחוריכן, מקבץ אתכן לאחת כמו ריפוד שדוחק אתכן אל המרכז, אל האחד, וממנו יש צינור של אור גדול שאתן מפיצות, זה בא מכן וחוזר בהיזון חוזר ביניכן ואלינו, כמו מזרקות של אהבה, חיבוק ואור. תנו לכן את המזרקה הזו שיוצאת וחוזרת אליכן ברסיסים קטנים של אור שנופל על עורכן, על נשמתכן ומפיץ זהרורים של אורות, של גחליליות שמתפשטות ומאפשרות לצאת מתחום החדר הזה ולהפיץ את האור שלהן לכל היקום. ראו בהתרחבות הזו שלכן התכוונות להסכמה.

שיתוף